<h1>סמ"ג לאוין סימן קי"א</h1>
<h2>דף מה:</h2>
שנינו בפרק המפלת (נדה ל' א'), שאין צורת הוולד נגמרת פחות מארבעים יום אחד לזכר ואחד לנקבה, הילכך המפלת בתוך ארבעים יום אינה טמאה לידה ואפילו ביום הארבעים, הפילה ביום ארבעים ואחד מאחר התשמיש הרי זו ספק יולדת וטמאה שבועיים אפילו לא ראתה כיולדת נקיבה ואין לה ימי טוהר כלל, המפלת צורת אדם דקה ביותר ואינה ניכרת יפה הרי זו תשב לזכר ולנקבה, כלומר שיש לה חומר ימי טומאה דנקיבה וחומר ימי טהרה דזכר וזהו הנקרא שפיר מרוקם (ע"פ רמב"ם איסו"ב פ"י הל' א'—ב'), אבא שאול אומר (נדה כ"ה א') איזהו שפיר מרוקם תחילת ברייתו של אדם כרשון, כך גירסת רבינו תם (תד"ה תחילת) ורבינו חננאל והתוספתא (נדה פ"ד ה"ד), כלומר חגב דהכי מתרגמינן (ויקרא י"א כ"ב) סלעם רשונא, ובפרק בתרא דסוטה (מ"ה ב') אומר אבא שאול שתחלת ברייתו מטיבורו ולא מראשו, גוייתו כעדשה, פיר(ו)ש רש"י הוא הגיד, שתי עיניו כשתי טיפות זבוב מרוחקות זו מזו, שני חוטמיו כשתי טיפי זבוב מקורבין זה לזה, פיו מתוח כחוט השערה, וחיתוך רגלים וידים אין לו, נתבארה צורתו יותר מזה ועדיין אין ניכר בין זכר לנקבה אין בודקין אותו במים אלא בשמן שהשמן מצחצחו, ומביא קיסם שראשו חלק ומנענע באותו מקום מלמעלה למטה אם מסכסך בידוע שהוא זכר ואם ראה באותו מקום כשעורה סדוקה הרי זו נקבה, ובכל אלו הרקימות של נפלים אין נותנים להם ימי טוהר עד שישעיר הולד (ע"פ לשון רמב"ם שם פ"י הל' ג' וע"ש) כדמסקינן [שם] בפרק המפלת (כ"ה ב').
